הכושר שלכם לא יגן עליכם בגובה 3,400 מטר. לפעמים הוא דווקא מסכן

בקצרה: מחלת גבהים לא בוחרת לפי כושר גופני, אלא לפי קצב העלייה. מעל 2,500 מטר כדאי לעלות בהדרגה, לישון נמוך ככל האפשר בלילות הראשונים, ולרדת מיד אם כאב הראש מחמיר למרות מנוחה.

מטיילים רבים טסים לקוסקו או ללה פאס אחרי חודשים של ריצות בבוקר, ובטוחים שהגוף כבר מוכן לכל דבר. אז מגיע הלילה הראשון. כאב ראש פועם, בחילה, שינה מקוטעת. הכושר לא עזר, ולפעמים הוא אפילו הזיק, כי מי שמרגיש חזק נוטה לעלות מהר מדי ולהתעלם מהסימנים.

קראו גם: "תסמונת מחלקת תיירים"? רבע מהנפגעים ישבו דווקא בעסקים · הדרכון שלכם בתוקף, ובכל זאת לא יעלו אותכם לטיסה · בחרתם לשלם בשקלים בחו"ל? הנוחות הזאת עולה כ-5% על כל קנייה

מה קורה לגוף בגובה

ככל שעולים, לחץ האוויר יורד, ובכל נשימה נכנס פחות חמצן. בגובה 3,500 מטר יש באוויר בערך שני שליש מכמות החמצן שיש בגובה פני הים. הגוף מסתגל, אבל זה לוקח ימים, לא שעות.

מחלת גבהים מתחילה בדרך כלל 6 עד 12 שעות אחרי ההגעה. הסימן המרכזי הוא כאב ראש, ואיתו לפחות אחד מאלה: בחילה, עייפות חריגה, סחרחורת או קושי להירדם. אצל רוב האנשים התסמינים חולפים תוך יום-יומיים של מנוחה באותו גובה.

איפה זה פוגש מטיילים ישראלים

היעדים הפופולריים בדרום אמריקה ובאסיה נמצאים גבוה יותר ממה שנדמה:

הבעיה עם קוסקו ברורה מהטבלה. טסים מלימה, שיושבת על חוף האוקיינוס, ותוך שעה וחצי נמצאים בגובה 3,400. מי שתכנן ביום הראשון גם סיור רגלי בעיר כנראה ישלם על זה.

הכלל הפשוט: לישון נמוך

ההמלצה המקובלת ברפואת שטח היא לא להעלות את גובה השינה ביותר מ-500 מטר ביום, ברגע שעוברים את 3,000 מטר, ולהוסיף יום מנוחה כל שלושה-ארבעה ימים. ביום מותר לטפס גבוה יותר. העיקר הוא איפה ישנים.

בקוסקו, למשל, הרבה מטיילים יורדים קודם לעמק הקדוש, שנמצא בערך 600 מטר נמוך יותר, ועולים לעיר רק אחרי יומיים. זה פשוט עובד. מי שבונה מסלול יכול לשלב את זה כבר בשלב שבו מזמינים את הטיסה, כדי שהקונקציה הפנימית לא תכפה עליו להגיע ישר לגובה.

מה לעשות כשזה מתחיל

• אל תעלו גבוה יותר עד שהתסמינים חולפים לגמרי.
• שתו מספיק, ותוותרו על אלכוהול ב-48 השעות הראשונות.
• משכך כאבים רגיל יכול להקל על כאב הראש.
• אצטזולאמיד (דיאמוקס) משמש למניעה, אבל רק אחרי התייעצות עם רופא לפני הנסיעה.
• אם יש בלבול, הליכה לא יציבה או קוצר נשימה גם במנוחה, יורדים מיד, בלילה, בלי לחכות לבוקר.

הסימנים בסעיף האחרון מעידים על בצקת מוחית או ריאתית של גבהים. אלה מצבים מסכני חיים, והטיפול העיקרי הוא ירידה של 300 עד 1,000 מטר. תה עלי קוקה, שמגישים בכל מלון באנדים, הוא מנהג מקומי נעים, אבל אין לו הוכחה מחקרית כטיפול.

כדאי לוודא גם מה כתוב בסעיף הפעילויות של הפוליסה לחופשה. פינוי בהליקופטר מגובה רב עולה עשרות אלפי דולרים, ויש פוליסות שמחריגות טרקים מעל גובה מסוים. ואם התוכנית שלכם כוללת טיסה ארוכה ישר לגובה, זכרו שג'ט לג ומחלת גבהים מרגישים די דומה בלילה הראשון. קל לבלבל ביניהם.

לפני שאתם סוגרים מסלול באנדים או בהימלאיה, פתחו את המפה ובדקו את גובה כל מקום לינה. אם יש קפיצה של יותר מ-500 מטר בין שני לילות מעל 3,000, הוסיפו לילה באמצע.